מה כן עושים ביום שלפני כיתה א׳?

המעבר לכיתה א' הוא מעבר גדול. מהגן הקטן והמוכר, שבו כולם ידעו את השם שלו, לבית ספר גדול עם כל כך הרבה דמויות שצריך להכיר.

בתקופה האחרונה אולי עבדתם בחוברות, שיחקתם במשחקי אותיות וגם קצת חשבון. רגע לפני המעבר, אני ממליצה על משהו אחר.

מה שיעזור לו היום זה לא עוד דף. זה מה שאת תשדרי לו מחר כשתיפרדו. ילדים קוראים אותנו לפני שהם קוראים מילים.

למה דווקא היום לא דף עבודה?

כי בשלב הזה הידע הלימודי כבר נמצא איפה שהוא נמצא, ויום אחד לפני לא ישנה אותו באמת. מה שכן יכול להשתנות ביום הזה הוא הביטחון של הילד שהוא ילך לשם עם משהו חם בלב. ילד שמרגיש שהוא מוחזק, שמותר לו להרגיש כל מה שהוא מרגיש, ושההורים שלו סומכים עליו, מתחיל את בית הספר ממקום יציב יותר. וממקום יציב קל יותר ללמוד.

אז מה כן לעשות היום

1. לשבת יחד מול הגלריה בטלפון. תעברו על התמונות מהחופש ותני לו לספר מה קרה בכל אחת. זה סוגר את החופש יפה, וזה מזכיר לו כמה דברים חדשים הוא כבר עשה בתקופה האחרונה. אל תתקני, אל תוסיפי, פשוט תקשיבי ותשאלי "ומה היה אחרי זה?".

2. לדבר על מה שהוא מרגיש, וגם על הפחד. נרגש, שמח וקצת מפוחד יכולים לגור באותו לב באותו זמן. ואל תגידי לו "אין ממה לפחד", כי יש. כשאנחנו מבטלות את זה, הוא נשאר עם הפחד לבד. במקום זה אפשר להגיד: "גם אני חושבת שזה קצת מפחיד כשהכול חדש. מה הכי מלחיץ אותך?" ולהקשיב לתשובה, גם אם היא נשמעת לנו קטנה ("שלא ידעו איפה השירותים").

3. להזכיר לו רגע שכבר היה לו קשה, והוא הסתדר. לא "אתה אלוף, אתה תסתדר", אלא: זוכר כשלא הצלחת לרכוב על האופניים, ואז פתאום הצלחת? ככה זה מרגיש כשמשהו חדש מתחיל. זה נותן לו הוכחה אישית, משלו, ולא סיסמה.

כמה דברים קטנים לערב

• להכין יחד את התיק והבגדים לבוקר. זה נותן לילד שליטה, ומשהו מוחשי להיאחז בו.
• להחליט יחד איך נראה הבוקר: מתי קמים, מה אוכלים, מי מלווה אותו.
• לשאול "מה היית רוצה שאדע על מחר?" ולתת לו להגיד, או לשתוק.
• ללכת לישון בזמן. נשמע מובן מאליו, אבל לילה לא טוב מקשה על כל הכול.

ומה איתך?

אני לא אומרת לך לא להתרגש ולא להילחץ. ברור שאת בלחץ, גם אני. להכיל את הלחץ זה לא להעלים אותו, זה להחזיק אותו בשבילו, כדי שהוא לא יצטרך להחזיק אותו לבד. כדאי למצוא לעצמך מקום לפרוק (חברה, בן זוג, דקה לבד במקלחת) לפני הבוקר, כדי שהילד לא יספוג את הלחץ שלך בדרך החוצה.

הפרידה בבוקר

ומחר בבוקר: פרידה קצרה. חמה, בטוחה, ולא מתמשכת. וזה כל מה שצריך להגיד: אני יודעת שזה חדש. אני קצת מתרגשת בשבילך. ואני יודעת שיהיה בסדר.

אפשר להסכים על "טקס פרידה" קטן: חיבוק, כפיים או משפט מיוחד. טקס קבוע נותן ביטחון כי הוא צפוי. ואז ללכת. פרידה שמתמשכת, עם "רק עוד דקה" וחזרה אחורה, מעבירה לילד את המסר שיש ממה לפחד.

הוא לא צריך להיות מושלם ביום הראשון, ולא הכול צריך להיות חלק. גם את לא.