"כולנו זקוקים לחסד", אמר נתן זך. ואני מוסיפה: חסד זה גם ראשי תיבות של שלושה דברים שילד צריך כדי לגדול בביטחון.
- ח: חיבור לדמות משמעותית
- ס: סביבה תומכת ומאפשרת התפתחות
- ד: דיבור פנימי מכיל ומעצים
היום שמים את הזרקור על האות האחרונה: הדיבור הפנימי.
ילדים עם ויסות עצמי טוב, כאלה שיודעים להישען על הכוחות שלהם גם כשהם מתמודדים, הם ילדים עם דימוי עצמי חיובי ויכולת להרגיע את עצמם מבפנים. וכדי שילדים יפתחו קול פנימי חזק, אנחנו צריכות לעזור להם להפוך את מה ששומעים מבחוץ למה שיאמרו לעצמם מבפנים.
מה זה בעצם אומר?
הדיבור הפנימי הוא הקול שכל אחד מאיתנו שומע בראש, מעין שיח פנימי עם עצמנו. אנחנו עושים את זה כשאנחנו מתארגנות ומנסות להתרכז ולתעדף משימות, וכשאנחנו עומדות מול אתגר ומנסות לחזק את עצמנו שאנחנו יכולות לצלוח אותו.
אצל ילדים השיח הזה מתפתח בשגרת המשפחה ובגן ובכיתה, ואט אט הוא עובר פנימה. כדאי מאוד להשקיע בתיווך הזה, כי דיבור פנימי חזק עוזר לילד בארבעה דברים:
- הרגעה עצמית. מה שמקבל שם יכול לקבל מענה. ילדים עם דיבור פנימי חזק יודעים להרגיע את עצמם במילים, וגם יודעים לבקש עזרה מהדמויות שסביבם.
- התמדה. כשנתקלים בקושי, אפשר להישען על משאבי העצמי ולא להישבר, ולתת לעצמנו עידוד להמשיך. קורה משהו במרווח שבין "אני לא יכולה" לבין "אני הולכת לנסות".
- חיזוק עצמי. קול שמכוון אל התקווה שקיימת בפנים. לשבור את הכלים לא מוביל לשום מקום, ולוותר ולשכב על המיטה גם לא מקדם אותנו. מה שנאמר לעצמנו משפיע עלינו.
- בחירה. כשיש דיבור פנימי חזק, הצעדים שלי שקולים יותר ואני פועלת פחות באימפולסיביות. יש אפשרות לעצור ולבחור איך להגיב. הקול הפנימי מווסת אותנו.
איך בונים את זה?
1. מודלינג. אנחנו, ההורים, מדברות את המחשבות שלנו בקול ומעלות למודעות של הילדים שגם אנחנו נתקלות בקשיים, זקוקות לעידוד ונשענות על עצמנו. למשל: "וואו, איזו משימה קשה קיבלתי בעבודה. אמרתי לעצמי שאני מסוגלת, נשמתי והמשכתי." או: "אני צריכה לבחור ולא יודעת איך. במצבים כאלה אני מנסה לפרט לעצמי את היתרונות של כל אפשרות, ואז אני מקבלת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורי."
2. שיח עקבי של מסוגלות. הקול החיצוני נותן לילדים תיווך לתחושת מסוגלות. משתמשים בשפה קבועה וממושכת כדי לתת לילד תחושת יכולת: אמונה ביכולת שלו להתמודד, ללמוד, להשתפר ולעמוד באתגרים. הפוקוס הוא על הדרך ולא על התוצאה. הדיבור הפנימי נבנה בניסיון, במאמץ, בהתלבטות ובנפילות, וכולם נופלים.
10 משפטים שאפשר להשתמש בהם בשגרה
ככל שהילדים ישמעו את המשפטים האלה יותר (כמובן בסיטואציות אותנטיות), הם יאמצו את הקול החיצוני ויהפכו אותו לקול הפנימי שלהם. בסוגריים: מה כל משפט מאמן.
- זה באמת משחק מורכב, בוא ננסה שוב, אולי הפעם זה יצליח. (פתרון בעיות)
- אני לא מוותרת, הולכת לשתות כוס מים וחוזרת למשימה. (הרגעה עצמית)
- אני חושבת רגע מה יכול להיות הצעד הבא שלי, מה צריך לעשות עכשיו. (תכנון והתארגנות)
- זו באמת משימה מעצבנת, אני נושמת ונרגעת. אני שולטת במשימה, ולא המשימה בי. (ויסות רגשי)
- אני עושה את הכי טוב שלי. (עידוד עצמי)
- לא הצלחתי את זה, עדיין. זה שאני לא מצליחה עכשיו לא אומר שזה קבוע. אני אנסה שוב ובסוף אצליח. (עידוד עצמי)
- למדתי מה לא לעשות בפעם הבאה, וזה גם חשוב. (למידה מטעויות)
- אני יודעת שאני משתפרת ושאני בכיוון הנכון. (עידוד עצמי)
- אני יכולה לנסות שוב, יש לי שליטה על הדרך שבה אני בוחרת לפעול. (התמודדות עם אתגר)
- זה מעצבן אותי, אני יודעת מה יעזור לי להירגע: לשתות משהו קר, לנשום, להתרחק. (ויסות רגשי)
מתי משתמשים במשפטים האלה?
- כשהילד נתקל באתגר בזמן משחק, פתוח או מובנה.
- כשאתם יושבים איתו על משימה לימודית: דף עבודה או חוברת.
- כשמכינים יחד ארוחת ערב ויש קושי בהתארגנות או בהכנה.
- כשהילד משתף אתכם, לפני השינה או בארוחת הערב, בסיטואציה שהתרחשה עם החברים.
שמרי את המשפטים בהישג יד. ככל שהשימוש בהם יהיה תכוף יותר ובזמן הנכון, הילדים שלך ילמדו לא לוותר, להישען על עצמם ולהאמין בדרך ולא רק בתוצאה.
