חול המועד הוא לא רק חופשה. הוא גם שבוע אימון.
לא משנה לאן אתם יוצאים: טיול, פיקניק או קמפינג. מה שהילדים יתרגלו השבוע יעזור להם מאוד בכיתה אחרי החגים.
לתכנן, לארגן תיק, לזכור לקחת, לחכות, להסתגל לשינוי. אלה התפקודים הניהוליים: מערכת הניהול של המוח. והחדשות הטובות הן שאת לא צריכה לעשות בשבילם שום דבר מיוחד. כל טיול הוא בעצמו מגרש אימון, ואנחנו רק צריכות להיות שם ולהצביע על מה שקורה.
מה זה בעצם תפקודים ניהוליים?
אפשר לחשוב עליהם כעל מנהל העבודה שבראש של הילד. הוא זה שמחליט מה עושים קודם, זוכר מה צריך, מחזיק את המטרה גם כשמשהו מסיח את הדעת, ומשנה כיוון כשהתוכנית לא מצליחה. ילד שהמנהל הזה אצלו עדיין "בהתפתחות" (וזה נכון לכל הילדים בגיל בית הספר היסודי) ייראה לפעמים כמו ילד שוכח, איטי, מתפרק או "לא מקשיב". ואז, במקום להתעצבן, אפשר לאמן.
איך זה נראה בטיול?
- תכנון: מחליטים לאן יוצאים ומה לוקחים.
- זיכרון עבודה: זוכרים את הבקבוק שתמיד נשכח באוטו.
- עיכוב תגובה: מחכים בתור הארוך בכניסה.
- גמישות: המסלול ארוך מדי או שהמקום מלא, וצריך תוכנית ב'.
- ארגון: מי אחראי על התיק? איפה שמים את הדברים כדי שנמצא אותם אחר כך?
- ויסות רגשי: מתאכזבים שלא הצלחנו להגיע לאטרקציה, ומוצאים דרך להמשיך את היום.
ואחרי החגים? שם השנה מתחילה באמת: מערכת, ציוד, שיעורי בית, חוגים וחברים. מה שמתאמנים עליו בחופש, קל יותר בשגרה.
רגע לפני, תוך כדי, גם אחרי
זה המבנה שאני אוהבת להשתמש בו כמעט בכל דבר, וגם טיול משפחתי מתאים לו בול.
רגע לפני. ערב קודם, בזמן שמכינים את התיק, תני לילדים להכריע מה נכנס אליו. לא "תביא את הבקבוק", אלא "מה אנחנו צריכים כדי שלא נהיה צמאים בדרך?". כן, לפעמים הם ישכחו משהו. זה בדיוק הרעיון. אפשר לצרף משימה קטנה לכל ילד: אחד אחראי על המים, אחד על המפה, אחד על החטיפים.
תוך כדי. כשמשהו משתבש, נסי להישאר בתפקיד של "מי שמסתכלת איתם" ולא של "מי שמתקנת". במקום "אמרתי לך לקחת כובע", שאלי "מה עושים עכשיו כשחם לנו? איזה רעיונות יש לכם?". ובכל מצב של המתנה, בתור, בפקק או בדרך, שחקו במשחקים קטנים שמאמנים קשב: מי רואה משהו אדום? מי זוכר מה היה במסלול לפני כמה דקות?
גם אחרי. זה החלק שהכי קל לדלג עליו, והוא החשוב ביותר. בערב, כשכולם יושבים ופורקים את היום, תפתחי שיחה קצרה על מה שהיה (עוד מעט נגיע לשאלות עצמן). הילדים לא רק נהנים להיזכר, הם מתרגלים לתאר רצף אירועים, לבחון החלטות ולהסיק מסקנות.
3 טיפים לטיול הקרוב
1. תכנון. ערב קודם או בבוקר, שאלי: "מה עושים היום, ומה נצטרך?" תני לילדים לענות. שכחו משהו? גם זה חלק מהשיעור.
2. ניהול זמן. "יש לנו שלוש שעות ושלושה דברים שרצינו. מה בוחרים?" לדעת לוותר זו מיומנות בפני עצמה. אפשר גם לתת לילד שעון או טיימר ולהגיד: "אתה אחראי להזכיר לנו מתי צריך להתחיל לחזור".
3. בקרה. בערב, במקום "איך היה?", שאלי: "מה הלך לפי התוכנית? מה היית עושה אחרת מחר?" ככה ילדים לומדים לבדוק את עצמם, וזה הבסיס לכל למידה.
ואם זה לא הולך חלק?
ברור שלא תמיד זה הולך חלק. יהיו ריבים, יהיה "אני עייף", יהיה "משעמם". זה בסדר גמור, ואפילו רצוי: מצבי לחץ קטנים הם בדיוק המקום שבו ויסות רגשי ועיכוב תגובה מתאמנים באמת. כשילד מתפרק באמצע המסלול, קודם מכילים ("אני רואה שקשה לך, גם לי קצת"), ורק אחר כך חושבים יחד מה אפשר לעשות. ואם המסלול ארוך מדי לילד הזה, זה לא כישלון. זו התאמת רמה.
ובמוצאי שבת, כשתכיני איתם מערכת, משפט אחד בלבד: "זוכר איך בדקת בטיול מה צריך לקחת? בוא נעשה את זה עכשיו."
זה הרגע שבו המיומנות עוברת מהחופשה לשגרה.
